בתי קזינו נוצצים, טיילת שוקקת, וניחוח משכר של טופי מי מלח. במשך דורות הייתה אטלנטיק סיטי "מגרש המשחקים של אמריקה", פינה זוהרת של פנאי ואסקפיזם על חופי ניו ג'רזי. מההתחלה הצנועה שלה כמקום מפלט בריאותי על חוף הים ועד לשיאה כגן עדן של ריגושים בלתי חוקיים מתקופת היובש, אטלנטיק סיטי בנתה אימפריה על חולות ניו ג'רזי, עדות לחלומות נועזים ולהבטחה לבידור אין-סופי שהעניק לה את הכינוי "לאס וגאס של החוף המזרחי".
אבל אימפריות, גדולות ככל שיהיו, רק לעתים נדירות בנויות להחזיק מעמד לנצח. מעבר לזוהר של שלטי הניאון והפאר הדהוי של בתי המלון המפוארים של פעם, נרטיב מורכב יותר מתגלה. זהו סיפורה של עיר שנסקה לגבהים בלתי נתפסים, ואז צנחה לדעיכה בלתי פוסקת, מתמודדת עם שינויים בבידור, מיתון כלכלי הרסני והבלאי חסר הרחמים של הזמן.
>> האורחן שנשכח, המלון שלא פועל: מה משותף לפלאי עולם התיירות של ישראל?
>> גן עדן אבוד: העיר הזו הפכה מיהלום ים תיכוני לעיירת רפאים מתפוררת
>> הפכה לגיהינום: נפילתה של אקפולקו – "פנינת האוקיינוס השקט"
לידתה של אגדה
הרבה לפני שלטי הניאון ומכונות המזל, האי החולי אבסקון (Absecon Island) שעליו יושבת אטלנטיק סיטי, היה מקום מפלט שליו עבור הילידים של לני לנאפ, קבוצה של עמים ילידים אמריקאים (אינדיאנים). אבל היופי של המקום לא חמק מעיניהם של בעלי חזון שזיהו את הפוטנציאל האדיר שלו, ובאמצע המאה ה-19 ד"ר ג'ונתן פיטני, רופא מקומי, הגה את הרעיון של הקמת אתר בריאות באי בזכות הרוחות הקרירות והחופים השקטים. המפתח העיקרי לניצול הפוטנציאל הזה היה התחבורה. בשנת 1854 הושלמה מסילת הרכבת קמדן אנד אטלנטיק (Camden and Atlantic Railroad), שקישרה את האי הנידח לפילדלפיה, אז העיר השנייה באוכלוסייתה בארה"ב. העורק החיוני הזה החל להזרים חיים לאתר הנופש המתהווה.
ריצ'רד ב' אוסבורן, מהנדס אזרחי, תכנן את מתווה השתי וערב של העיר והעניק לה את השם "אטלנטיק סיטי". המלונות הראשונים, כמו Belloe House, צצו במהירות, ועד שנת 1874 כמעט חצי מיליון נוסעים הגיעו מדי שנה ברכבת אל העיר. הטיילת האייקונית, שנחנכה בשנת 1870 בעיקר כדי להרחיק את החול מהמלונות, התרחבה במהירות והפכה את העיר ממקום מפלט בריאותי ל"מקום ראוותני עירוני" של יוקרה ופנאי במחירים סבירים. בתקופה זו הפכה אטלנטיק סיטי למוקד של חדשנות, והולידה את תחרות מיס אמריקה ואת ממתק טופי המים המלוחים האהוב.
העשורים הראשונים של המאה ה-20, במיוחד "שנות העשרים הרועמות", נחשבים לתור הזהב של אטלנטיק סיטי. למרות, או אולי בגלל האיסור לצרוך אלכוהול בתקופת היובש, העיר פרחה. הרשויות המקומיות העלימו עין מצריכת אלכוהול והימורים, והפכו את אטלנטיק סיטי למקלט עבור אלה שמחפשים ריגושים אסורים. "הבוס" הפוליטי ואיש העסקים (או ליתר דיוק ראש ארגון הפשע), אנוך "נוקי" ג'ונסון, הפך לדמות אגדית והוא למעשה ניהל את העיר שכונתה "מגרש המשחקים של העולם". מיליונים נהרו אל חופיה במטרה ליהנות בפיסה קטנה מהזוהר והבידור הבלתי מוגבלים.
מלונות מפוארים כמו ה-Marlboro-Blenheim המלכותי (שנהרס בשנת 1978), ה-Ritz המפורסם, והקומפלקס הענק של ה-Chalfonte Haddon Hall, התנשאו מעל הטיילת כשהם מציעים יוקרה שאין שנייה לה. מועדוני לילה התמלאו עד אפס מקום במבלים והעיר הפכה לאבן שואבת הן לעשירים והן למעמד הפועלים. אפילו משחק הלוח הפופולרי מונופול הנציח את שמות הרחובות של אטלנטיק סיטי.
עד 1939, אטלנטיק סיטי קיבלה 16 מיליון מבקרים מדי שנה, עדות לפופולריות העצומה שלה. כלכלתה הייתה תלויה כמעט לחלוטין בתיירות, הסתמכות שתתגלה ככוחה הגדול ביותר וגם כנקודת התורפה שהובילה אותה לצניחה צורמת.
כשהגל מתהפך
הדומיננטיות של אטלנטיק סיטי החלה לדעוך לאחר מלחמת העולם השנייה. תום תקופת היובש, שבאופן פרדוקסלי הזינה את ברי הספיק איזי (Speakeasy היו ברים חשאיים שפעלו באופן לא חוקי בארצות הברית בתקופת היובש) ואת בתי הקזינו הנסתרים של העיר, הפכו אותה לפחות נחשקת.
לכך הצטרפה העלייה בטיסות המסחריות שהחלו לפנות לקהל במחירים סבירים, והרחבת מערכת הכבישים הבין-מדינתיים. כל אלה הציעו לאמריקאים אפשרויות חדשות ואקזוטיות יותר לחופשה. מדוע לסבול בנסיעה ארוכה ברכבת לחוף של ניו ג'רזי כאשר יעדים בפלורידה, באיים הקריביים או אפילו בלאס וגאס המתפתחת היו כעת בהישג יד? המלונות הישנים והגדולים של אטלנטיק סיטי, שפעם היו התגלמות היוקרה, החלו להיראות מיושנים בהשוואה לאתרי הנופש המודרניים שצצו במקומות אחרים.
מעבר לכל זה, מעל העיר שררה עננה של תרבות פוליטית מושחתת וניהול כושל מתחת לחזית הזוהרת. במשך עשרות שנים פוליטיקאים וארגוני פשע שאבו את הרווחים שיצרה העיר, והותירו את התשתיות והשירותים הציבוריים של העיר במצב מתקדם של בלאי. כשהוועידה הלאומית הדמוקרטית התקיימה באטלנטיק סיטי ב-1964, העיתונות סיפקה ביקורות נוקבות שהתפרסמו בכל רחבי המדינה, וחיזקה את התפיסה של עיר תענוגות שנמצאת כעת על סף דעיכה.
בשנות ה-70 אטלנטיק סיטי כבר הייתה במצוקה קשה. כשהם נואשים לחבל הצלה, מצביעי ניו ג'רזי אישרו במשאל עם ב-1976 הכשרת הימורים בקזינו, בתקווה להפיח חיים חדשים באתר הנופש המתקשה. ההבטחה הייתה שהכנסות הקזינו יחיו את העיר, ויספקו מקומות עבודה וכספי מסים כדי להחזיר את הזוהר לאטלנטיק סיטי וימשוך את הנופשים שנוסעים עד למדבר נבדה ללאס וגאס.
ההימור הלא נכון
הקזינו הראשון, Resorts International, פתח את שעריו בשנת 1978, ומשך אליו קהל נלהב עם תורים ארוכים בטיילת. לזמן מה, נראה היה שעולם ההימורים משתלם. אטלנטיק סיטי הפכה למעין מונופול כמעט בכל הקשור לבתי הקזינו החוקיים בחוף המזרחי, ומוסדות חדשים צצו במהירות מול קו החוף והמרינה. התעסוקה זינקה, וההכנסות מארנונה עלו באופן דרמטי. העיר שוב הפכה שוקקת, אם כי עם סוג אחר של אנרגיה. הדגש עבר מחופשות משפחתיות לבידור מוכוון למבוגרים בלבד.
אולם תנופת הקזינו של אטלנטיק סיטי הייתה למעשה רק דחייה זמנית לגורל הבלתי נמנע שלה, כאשר שנות ה-2000 הביאו גל חדש של אתגרים. המכה הגדולה ביותר הגיעה מהתרחבות ההימורים החוקיים במדינות השכנות: פנסילבניה, מרילנד, דלאוור, ובסופו של דבר ניו יורק, החלו לפתוח בתי קזינו משלהן, וניתצו את המונופול בחוף המזרחי שהיה שייך לאטלנטיק סיטי. המהמרים כבר לא היו צריכים לנסוע לניו ג'רזי; הם יכלו למצוא רולטות ושולחנות פוקר קרוב יותר לבית. התחרות הגוברת הזו, יחד עם השפל הכלכלי בארצות הברית של סוף שנות ה-2000, הרסו את תעשיית הקזינו של אטלנטיק סיטי.
בשנת 2014 לבדה ארבעה בתי קזינו סגרו את דלתותיהם. ה-Revel, אתר נופש רחב ידיים בשווי 2.4 מיליארד דולר והיה אמור להיות המושיע של העיר, נפתח ב-2012 אך הכריז על פשיטת רגל במהירות הבזק ונסגר שנתיים לאחר מכן. בתי הקזינו עמדו גם בפני איום חדש: הימורים מקוונים. ככל שמשחקים באינטרנט והימורי ספורט תפסו תאוצה, חלק ניכר מההכנסות החל להתרחק מבתי הקזינו הפיזיים. אטלנטיק סיטי חזרה כמעט לאותה נקודה שבה הייתה שלושים שנה לפני כן.
העיר טורפת מחדש את הקלפים
כיום, אטלנטיק סיטי ממשיכה במסע המפרך שלה להמציא את עצמה מחדש. בעוד שתעשיית הקזינו נותרה מנוע כלכלי משמעותי, העיר מכירה בצורך לגוון את האטרקציות שלה מעבר לאולמות המשחקים. נערכים מאמצים נרחבים למקם מחדש את אטלנטיק סיטי כיעד נופש עם התמקדות מחודשת בשירותים שאינם רק קשורים להימורים. בתי קזינו רבים הפכו לאתרי נופש כלליים יותר ומציעים מסעדות יוקרה, אתרי ספא מפוארים, מועדוני לילה, תיאטראות חדישים וחנויות. מלון ה-Showboat למשל הפך למרכז בידור משפחתי, עם ארקייד ענק ופארק מים מקורה ומרשים.
במקביל מתגבש דחף משותף להחייאת שכונות, כאשר תאגידי פיתוח קהילתיים פועלים באופן פעיל לשיפור איכות החיים באזורי המגורים של אטלנטיק סיטי. מענקים ויוזמות שונות תומכים בהתקדמות חיונית בתחום הדיור, טיפוח עסקים קטנים ושיפור המרחבים הציבוריים, כל זאת במטרה למשוך ולשמור על כוח עבודה מקומי חזק. כמו כן ניכרת השקעה משמעותית בתשתית, החל מסלילה מחדש של צירי תנועה מרכזיים כמו שדרות אטלנטיק. העיר שמה דגש אסטרטגי על האטרקציות הקלאסיות שלה, כמו החופים היפים שלה והטיילת ההיסטורית, ומכירה במשיכה המתמשכת שלהם למגוון רחב יותר של מבקרים. אירועים, פסטיבלים והיצע תרבותי מקודמים באופן פעיל כדי למשוך קהלים חדשים.
אטלנטיק סיטי אולי לא תחזור עוד להיות "מגרש המשחקים של אמריקה" כפי שהייתה פעם, אבל דווקא בכך טמונה ההזדמנות האמיתית שלה. העיר שנבנתה על חלומות, לעיתים מופרכים, לעיתים ממכרים, מתחילה להבין שכדי לשרוד היא צריכה לשוב ולהתקרקע. פחות פנטזיה, יותר קהילה. פחות זיקוקים, יותר יסודות. בעת שהיא מנסה לאזן בין עבר נוצץ להווה מורכב, אולי האתגר הגדול ביותר שלה הוא להמציא את עצמה מחדש, שוב, בלי לאבד את עצמה.