בזמן כתיבת השורות האלה, וסביר מאוד להניח שגם בשעה שאתם קוראים אותן, לאיש אין מושג באיזו תמונה יאחז ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כדי להכריז על ניצחון במלחמה הרב-זירתית שנכפתה על ישראל אחרי מתקפת הטרור הנפשעת של 7 באוקטובר. שנה ותשעה חודשים חלפו – ותמונת ניצחון אין. תמונות כישלון נערמות למכביר.

הבולטת ומכמירת הלב מכולן היא תמונתו של נשיא סוריה החדש אחמד א-שרע לוחץ את ידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בארמונו של מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי – אחרי שהנשיא טראמפ הכריז שהוא מסיר את הסנקציות שמטילה ארצות הברית על סוריה כבר שנים ארוכות. מי שרבים כל כך כאן בישראל ייחלו להיבחרו מנרמל, ולא רק בלחיצת ידיים, את מי ששר החוץ גדעון סער הקפיד שוב ושוב להזהיר מפניו וכינה אותו ואת הממשל החדש שהקים בסוריה "קבוצת טרור איסלאמית ג'יהאדיסטית מאידליב שתפסה את דמשק בכוח".

פגישת טראמפ ונשיא סוריה אחמד א-שרע (צילום: דוברת הבית הלבן)
תמונת כישלון עבור ממשלת ישראל. פגישת טראמפ וא-שרע בסעודיה | צילום: דוברת הבית הלבן

שר הביטחון ישראל כ"ץ דיבר על "משטר איסלאמיסטי קיצוני" והכריז שוב ושוב ש"ישראל לא סומכת על המשטר החדש בסוריה". אלא שהמשטר החדש בסוריה תפס את מקומו של בשאר אל-אסד אחרי מה שראש הממשלה נתניהו כינה "יום היסטורי במזרח התיכון... תוצאה ישירה של המכות שהנחתנו על איראן ועל חיזבאללה – זה יצר תגובת שרשרת ברחבי המזרח התיכון, זה כמובן יוצר הזדמנויות חדשות חשובות מאוד למדינת ישראל". 

האם ממשלת ישראל נערכה להזדמנויות האלה? האם מישהו כאן הקדיש זמן למחשבה מה יהיה בסוריה ביום שאחרי קריסת משטר אסד? בכיר במערכת הביטחון הודה באוזניי לאחרונה שסוריה הייתה מחוץ לפוקוס של המודיעין הישראלי; קל וחומר של הוגי התורה המדינית שלה, אם יש כאלה. וכך, ברגע שהחל משטר אסד להתערער, מי שהייתה ערוכה כדי לנצל את הוואקום היא השכנה מצפון – טורקיה – שאפשרה לבני טיפוחיה  מהארגון האיסלאמיסטי הג'יהאדיסטי בראשותו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני לפרוץ קדימה ולהיכנס לחלל שהניח בשאר אל-אסד.

זהו ואקום שממשלת ישראל התהדרה בכך שיצרה אותו, אבל לבושתה לא נערכה לקראתו ולא ידעה למלא אותו. בטורקיה, לעומת זאת, הייתה תוכנית אסטרטגית שהיה צריך רק לשלוף מן המגירה. למען ההגינות נציין שגם באנקרה הופתעו מהמהירות שבה קרס משטר אסד, אבל כחלק מהתוכנית האסטרטגית שבנו ליום שאחריו הם תומכים באל-ג'ולאני, מלווים ומנחים אותו. כזכור, הוא היה בכיר באל-קאעידה וארצות הברית קצבה בעבר פרס של 10 מיליון דולר על ראשו.

ג'ולאני וארדואן (צילום: AP)
טורקיה הייתה מוכנה לנצל את הוואקום שנוצר. א-שרע (ג'ולאני) בפגישתו עם ארדואן | צילום: AP

כדי להוכיח שהוא משאיר את העבר מאחוריו ופותח דף חדש בסוריה חזר אל-ג'ולאני לשם נעוריו, אחמד א-שרע. הוא הפך בן בית באנקרה והתקבל אחר כבוד בידי נשיא צרפת עמנואל מקרון בארמון האליזה בפריז. בישראל לא השתכנעו, והמשיכו לתקוף צבאית מטרות בסוריה, ומילולית את הנשיא החדש, שמחזיק את מושכות השלטון בדמשק.

וכך, בעוד כאן ממשיכים להתייחס אליו כאל ג'יהאדיסט מסוכן ומתעקשים להמשיך לכנותו בכינוי הג'יהאדיסטי שבחר לעצמו לפני 20 שנה כשהצטרף לאל-קאעידה ("אל-ג'ולאני"), חזינו כולנו בעיניים משתאות בלא אחר מאשר הנשיא טראמפ, מאמץ אל חיקו את נשיא סוריה החדש. האתגרים הצפויים לנשיא הצעיר רבים, ועתידה של סוריה לא ממש ברור, אבל כל העולם ראה שטראמפ כבר לא מקשיב לחסרי האמונה בישראל וכי הוא מתכוון לסייע לו ככל יכולתו, כדי שיצליח.

פגישת טראמפ ונשיא סוריה אחמד א-שרע
לחיצת היד שמסמנת את שינוי הכיוון. טראמפ וא-שרע

דיפלומט מערבי בכיר ששוחחנו עימו השבוע ציין שהחיבוק שמעניק המערב כולו לנשיא סוריה אחמד א-שרע, בניגוד מוחלט למה שנראה כאינטרס הישראלי, הוא דוגמה לאופן שבו ישראל מוצאת עצמה מנותקת ומבודדת מתהליכים היסטוריים שלכאורה היא הייתה אמורה להיות חלק מהם. "מנותקת" לא רק במובן שאין לה חלק בהתייעצויות, אלא גם במובן שבהיעדר אסטרטגיה מובנית, היא מוצאת עצמה מנהלת דיפלומטיה שגויה. לדוגמה ציין אותו דיפלומט את מסעו של רון דרמר למוסקווה כדי לרתום את ולדימיר פוטין להסדרה בלבנון, אף שכבר היה ברור שרוסיה איבדה מעמד ועניין בסוריה.

הימנעות ראש הממשלה נתניהו מהגדרה ברורה של מטרות המלחמה, והיעדר הבהירות באשר ליעדים שמציבה לעצמה ישראל בעזה, מעוררים שאט נפש בבירות אירופיות רבות שבהן נחשבת ההנהגה, בימים כתיקונם, לאוהדת ישראל. "לא נוכל לאפשר לתושבי עזה למות ברעב", הכריז השבוע ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר מעל בימת הפרלמנט בלונדון.

סטארמר, ומנהיגים נבחרים אחרים במדינות שבהן הדמוקרטיה מתפקדת, ערים מאוד לדיווחי התקשורת העולמית על ההרס הרב שגורמת המלחמה בעזה; על ההתמקדות בחלקי הגופות שמבצבצים מבין ההריסות; על הקריסה המוחלטת של מערכת הבריאות ברצועה; על היעדר טיפול רפואי; על מחסור חמור במזון עד כדי סכנת רעב; ועל הנעה חוזרת ונשנית של אוכלוסייה אזרחית מאזור לאזור.

החזרה למלחמה עצימה, כשהמטרה המוגדרת כאן היא "להחזיר את החטופים ולמגר את חמאס" (בסדר הזה או הפוך), מעוררת תסכול רב בבירות אירופה ואפילו בוושינגטון. "זה טיהור אתני", אומרים לנו, "ואנחנו לא יכולים לתמוך בזה", מדגישים הדוברים. "ההיעלמות של עזה היא לא אפשרות", "לא נוכל להיכנע לדרך שבה המלחמה הזו מנוהלת, מכיוון שזה שגוי" – אלה רק חלק מהציטוטים שנשמעים מפי דיפלומטים בכירים מאז חידשה ישראל את המתקפה על עזה בתום ביקורו של הנשיא טראמפ במזרח התיכון.

שר החוץ הבריטי דייוויד לאמי נשא דברים דומים בפומבי לפני הפרלמנט בלונדון וזכה לתשואות תוך קריאות "בושה". "אזרחי ישראל לא מבינים את עוצמת ההאשמות שמופנית כלפיהם", נאמר לנו זמן קצר לפני שקנדה, צרפת ובריטניה פרסמו הודעה משותפת שבה הן מגנות בכל תוקף את חידוש הלחימה בעזה ואת אלימות המתנחלים בגדה המערבית.

ומכיוון שבבירות המערב ההערכה היא שבמתכונת הנוכחית המלחמה בעזה יכולה להמשך עשורים ארוכים, לא מן הנמנע – כך אומרים לנו – שבהיעדר תוכנית ישראלית ברורה, ובצל הסירוב העקבי של הממשלה להציג איזשהו חזון ריאלי ל"יום שאחרי" ולדון בו, נקום יום אחד, בקרוב, ונתבשר שהקהילה הבין-לאומית כולה תכיר באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית, על אפה ועל חמתה של ממשלת ישראל. וברגעים אלה ממש יש מי שפועל ומשקיע מאמצים לרוב כדי שמי שיצהיר על זה, ויככב בעוד תמונת כישלון מהדהדת – ביטוי להיעדר מדיניות של ממשלת ישראל הנוכחית – יהיה שוב, לא אחר מאשר דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית.

ערד ניר (צילום: החדשות12)
ערד ניר | צילום: החדשות12