המראות בפיילוט חלוקת המזון הם רק קצה הקרחון. בעזה שורר כאוס, ואין באמת שליטה של אף גורם - לא של חמאס, שמוציא מדי פעם אנשים להורג כדי להראות שליטה, וגם לא של צה"ל. החמולות מתחמשות ומנסות לייצר לעצמן טריטוריות, נשק לא חסר, ילדים מסתובבים חמושים ומצב התברואה והתנאים חמור מאוד. לבלגן הזה יש כתובת אחת - ישראל, שהולכת ושוקעת בעיניים פקוחות בתוך ביצה ללא מוצא.
כדי להבין מעט מגודל הבעיה, יש להתבונן על פיילוט חלוקת המזון. ביום הראשון, הצליחו לחלק 800 קופסאות, כאלף נבזזו והמחלקים נסוגו. ביום השני, חולקו 6,000 קופסאות שהאכילו כ-30 אלף בני אדם במשך שלושה ימים. על מנת למנוע מחמאס גישה למזון, נידרש לחלק למעל שני מיליון בני אדם כ-125 אלף קופסאות ביום, כלומר, גם אם הפיילוט יצליח, ויחולקו כ-10,000 קופסאות ביום, יהיה צורך ב-13 נקודות חלוקה לכל הפחות.
הדרישות לכך? פי 7 פלוגות אבטחה, חברות אזרחיות, אבטחת צירים ושרשראות אספקה לוגיסטיות. עלות החלוקה בשיטה זו היא במחיר גבוה פי עשרה מהפצה רגילה, וזה עוד לפני עלות האבטחה היקרה. מי בדיוק הולך לממן מעל ל-6 מיליארד דולרים בשנה, לאורך שנים, עבור מסעות הכיבוש של סמוטריץ' ונתניהו?
חמאס אומנם רואה בכך הפרעה לשליטה שלו ואין לו שום בעיה של אספקה לעצמו, מכיוון שהפיל הלוגיסטי שנבנה, הוא מטרה נוחה לסיכול על ידי ירי מרחוק או מטען על מרכז כזה, שיוכל ללא מאמץ גדול לפרק את כל המערך הכבד שהוקם. הבעיה הגדולה היא שמי שאחראי למזון, אחראי גם לביוב, לתברואה, למים ולחשמל. אין חצי אחריות - וישראל תכרע תחת הנטל של החזקת עזה.
בינתיים, היום ה-600 למלחמה עבר, ולא הגענו אפילו לפסע מהניצחון המוחלט. שום הכרעה לא נראית באופק והטרנספר היחידי שהיה עד כה היה של הכלבים בעזה - שעברו לשוטט בישראל. מצב החטופים הולך ומחמיר, וללא שום הישגים מדיניים, נתניהו שינה את תוכן ההתרברבות למניין הישגים מופלאים לנוכח המציאות ההולכת ומשחירה. בפעם המי-יודע-כמה הוא מדבר על חיסול נסראללה, והאחים סינוואר, מציג סטטיסטיקות חטופים שעולה על ניגריה מול ארגון הטרור בוקו חראם וכמובן, אף מילה על האחריות לחטיפות. בערך כאן זה נגמר.
ראש הממשלה נתניהו יודע שמעזה לא תבוא הישועה, ההילה והזמן שהוא צריך להרוויח. שם הכול תקוע וגם הרמטכ"ל אייל זמיר כבר לא מוכן לשתף פעולה במשחק. ראש הממשלה בתגובה, הלך על תרגיל מספר 8 - "תחזיקו אותי". לכאורה ניסה "לגנוב" תקיפה על איראן, מתחת לאף של הנשיא טראמפ, וזכה בתמורה לנזיפה. מסתבר כעת שגם דונלד טראמפ לא מכיר את פחדי נתניהו, שלא באמת התכוון לתקוף אלא התכוון להיבלם על ידי ארצות הברית. אם ישראל באמת הייתה מעוניינת לתקוף, זה כבר היה קורה, בדיוק כמו הגול העצמי על החות'ים שהביא לנו אותם בחזרה ובגדול. נתניהו רצה לקבל הכרה בבייס על כך שבעל הבית אמיץ ומוכן להשתגע, במטרה אולי להחזיר קצת כבוד מהדשדוש בעזה.
יותר מ-600 ימים אחרי השבת השחורה, אנשי המילואים טחונים ושחוקים, הצבא כבר מתקרב למצב של מיליציה מבחינת המשמעת והיעדר האימונים, מצב העסקים בארץ רע וישנה התדרדרות כלכלית, יוקר המחיה נוראי, הבידוד המדיני מחמיר ויש קרע שהולך וגדל מול ארצות הברית. ישראל נמצאת באמברגו תעופה פעמיים בשבוע, ישראלים עוזבים את הארץ בהיקף חסר תקדים והצפון לא שוקם. מערכת הרעל ממשיכה לשרוף, לשנוא ולפלג בקצב, הרס המוסדות נמשך וישראל בשורה התחתונה - מתדרדרת. אין שום עדכון אמיתי מה המצב, גם לא מדובר צה"ל מלבד סרטוני ספין וערפל פוליטי, ובעיקר אף אחד לא יודע לאן הולכים.
אין באמת מלחמה. היא רק דקלרטיבית. צה"ל נדרש להמשיך לדשדש בבוץ, ולתמרן בין ההריסות שנותרו מהמלחמה הקודמת ללא יעד צבאי ברור וללא אסטרטגיית יציאה או רצון לסיים את הלחימה. המשך הסיסמאות הנבובות על הכרעת חמאס - מנותקות מהמציאות.
גם הממשלה עצמה בתפקוד נמוך מאוד. השורות מתהדקות סביב מוקדי הכוח וסיפורי הבייס, יוצרים את הרושם ש"עם קצת התמדה נחסל את החמאסניק האחרון", למרות שבמציאות התמרון הינו בעיקר חיכוך מול אוכלוסייה, וכל יום משניא אותנו יותר ומנציח את המאבק לדורות הבאים.
המצב המסוכן ברצועת עזה נובע כיום מהכאוס, מהארגונים החמושים שיהפכו אותה להר געש מבעבע בשנים שקדימה, מה שיאיים על ישראל מבחינה ביטחונית הרבה יותר. הדרג והכוח הצבאיים של חמאס מפורקים, וייקח שנים רבות עד שישתקם, על אף שכנראה שלא תינתן לו האפשרות הפעם, כך שבעשור הקרוב לא נשקף שום איום מחמאס, שנרמס לחלוטין על ידי חיילי צה"ל, ובטח לא אירוע כפי שקרה ב-7 באוקטובר 2023. ראש הממשלה נתניהו חוזר ומתריע בפני אירוע כזה, כדי להבהיל ולהצדיק, אך איפה הוא היה כאשר באמת הייתה בעיה? הוא עדיין שלח כסף לחמאס רק ימים לפני האסון, תחת הקונספציה: "כסף שווה שקט".
רק השבוע נודע שטרם יציאת התובע כרים ח'אן ל"חופשה" בעקבות הטענות על הטרדה מינית נגדו, הוא תכנן להוציא צווי מעצר לשר האוצר סמוטריץ' ולשר לביטחון לאומי בן גביר. ישראל, בערעורה על הצו, טענה שלא ניתן למוסדות הצדק שלה זמן על מנת לחקור את עצמם.
כמובן שמדובר באותם המוסדות שהממשלה עצמה עסוקה בלפרק, ולהוציא דיבתם כולל בנאומיו של ראש הממשלה בעצמו. אז אחרי שנתניהו יורה לעצמו ברגל, הוא באמת חושב שמישהו בעולם לוקח ברצינות את דבריו? קצה התמרון של נתניהו פחות או יותר כבר כאן, הכול נמצא במבוי סתום - חוק הגיוס, מינויים, המלחמה הדועכת, איראן מתרחקת, שיחזור ההצלחות נשחק והוא לא מתרומם בסקרים. המציאות מתקתקת נגד נתניהו, ואולי הנשיא יצליח ליזום מהלך על מנת לשחרר אותו ממשפטיו - ואותנו מעולו.